בשנת 2015, בן 17 יוסרה מרדיני ברחה מסוריה מוכת המלחמה עם אחותה שרה, ובזמן שעשו את דרכם מטורקיה ליוון, בילו שלוש שעות שחיה על פני הים האגאי תוך ייצוב סירה קטנה שהכילה עוד 18 פליטים.
לאחר מסע ארוך ומטריד הגיעה מרדיני לגרמניה, שם קיבלה מקלט. היא חידשה את אימוני השחייה לכל החיים והתחרתה באולימפיאדת הקיץ 2016 בריו דה ז'נרו כחלק מהנבחרת האולימפית הראשונה של הפליטים. בשנה שלאחר מכן, בגיל 19 בלבד, מונה מרדיני לשגריר המוניטין של הארגון הנציב העליון באו"ם לענייני פליטים.
עם שחרורו של השחיינים בנטפליקס, מרדיני הוכנסה יותר לאור הזרקורים. היא ואחותה נקראו לאחרונה ביניהם 100 האנשים המשפיעים ביותר של TIME של 2023, ומרדיני גם צעדה בתצוגות מסלול עבור מעצבים כולל BOSS.
אבל, בתור סטודנטית בת 20 בעצמי, במובנים רבים, החיים של מרדיני אינם שונים מאלו של רוב הסטודנטים האחרים שאני מכיר. כיום בת 25, היא רשומה כעת באוניברסיטת דרום קליפורניה. "זה בדיוק הזמן לנסות את כל מה שאתה רוצה בחיים וזה מה שאני עושה", אומר מרדיני.
כאן היא משקפת את המסע שלה.
קֶסֶם: כיצד השחייה השפיעה על חייך?
יוסרה מרדיני: התחלתי לשחות כשהייתי בן שלוש בדמשק ואבא שלי היה המאמן שלי. הוא רצה שנהיה שחיינים, הוא רצה שנלך לאולימפיאדה. וככה הכל התחיל, כשניסיתי רק לצוף, ואז מתאמן מגיל ממש צעיר. אני חושב שכשהייתי בן חמש, כבר שחיתי.
קֶסֶם: ואיך ההרגשה לממש את המטרה של התחרות באולימפיאדה?
מרדיני: זה היה חלום שלי לשחות באולימפיאדה מאז שהייתי בן תשע, למען האמת. שחיתי עבור סוריה בתחרויות בינלאומיות ולפני פרוץ המלחמה היה לי החלום להתחרות עבור סוריה. אבל זה הפך לבלתי אפשרי בגלל המלחמה. אז כשהגעתי לגרמניה, מיד התחלתי להתאמן. פגשתי את המאמן המדהים הזה, [סוון ספאנקריבס] שעזר לי מאוד. והוא ראה שהוועדה הבינלאומית נותנת מלגות לספורטאים פליטים והגשנו בקשה. זה היה בכנות חלום שהתגשם, לעבור באצטדיון, לייצג מיליונים ברחבי העולם. זה היה פשוט מטורף. ואני הייתי אז בן 18, אז זה באמת היה חלום לגמרי, אתה יודע?
קֶסֶם: איך נראו שיטות האימון שלך לקראת אותו רגע?
מרדיני: ניסיתי לאכול בריא והתאמןתי פעמיים ביום, אז זה לא היה רק להישאר מאכיל, זה היה ממש בכושר. המטרה הייתה לעשות את הביצועים הכי טובים שלי באולימפיאדה ותו לא. הקפדתי לישון לפחות שמונה שעות בלילה וללכת לישון מוקדם.
קֶסֶם: מה המשמעות של טיפול עצמי עבורך?
מרדיני: זה להיות מוקף באנשים טובים, לעבוד על החלומות והמטרות שלי, ולהבין שלפעמים אתה צריך לעשות חמישה צעדים ולא צעד אחד כדי להגיע לאן שאתה רוצה להיות. זו הבנה שאני צריך לעבוד קשה ולהבין גם שאני יכול להיכשל וזה בסדר. אני הולך להיות מאוכזב, אני הולך להיות מתוסכל, אבל הרבה דברים גדולים באים אחרי זה, כי לפעמים כשאתה מתוסכל הכי הרבה, אתה מעלה את הרעיון הכי גדול בחיים שלך. וזה אולי נשמע קמצני, אבל אני באמת, באמת אדם שמאמין שככל שאתה קרוב יותר לוותר זה כשאתה באמת צריך ללחוץ פעם אחרונה כדי להגיע למקום שאתה רוצה להיות. אתה יכול לראות את זה מהסיפור שלי. כלומר, יכולתי לוותר כל כך הרבה פעמים, אבל המשפחה שלי לימדה אותי לעולם לא לוותר ולנסות שוב ושוב עד שאגיע למקום שבו אני רוצה להיות.
קֶסֶם: עכשיו כשהאולימפיאדה מאחוריך, איך נראית היום שגרת הטיפול העצמי שלך?
מרדיני: אני מנסה להתאמן לפחות ארבע פעמים בשבוע כי אני כבר לא שחיין מקצועי. באופן כללי, יש לי פחות זמן לעשות טיפולי פנים וכן הלאה, אבל אני משתדלת. בכל פעם שיש לי שטיח אדום, אני עושה א קריופי פנים, שזה נהדר לפני גלאם וכל זה. יש לי מאפרים מעולים שמביאים לי מסיכות פנים כל הזמן לפני שהם מתאפרים.
אני עדיין מתאמן. ניסיתי פילאטיס חם. אתה מזיע כל כך הרבה ואתה מרגיש את הכוויה. יש לי גם יום שלם מאוד באוניברסיטה, כי גם אני סטודנט. זה מטורף לומר, אבל היה לי יותר קשה לטפל בעצמי עכשיו מאשר כשהייתי ספורטאי מקצועי כי היה לי זמן. נאלצתם לעבור כמה שעות של התאוששות בין אימון לאימון ועכשיו אני בתנועה מהבוקר ועד הערב. אבל אני תמיד מנסה לטפל בעור שלי ובעצמי.
קֶסֶם: האם המורשת הסורית שלך משפיעה על טקסי היופי שלך?
מרדיני: כן, בצורה חיובית. לנו הערבים יש את כל הסודות. למדתי הרבה דברים מאמא שלי, כמו שימוש מי ורדים ולימון על הידיים כדי להפוך אותן להאירות ורכות יותר. מי ורדים ידועים מאוד בדמשק. הם מבשלים עם זה, הם משתמשים בו ליופי, הם משתמשים בו לכל כך הרבה דברים. אני מרגיש ששם [טיפול בעור] פשוט יותר. אתה עושה פחות ולא צריך לדאוג לזה כל כך, אבל עדיין יש לך את אותן התוצאות. ונשים מחליפות את רוב סודות היופי האלה, שאני אוהב. כילד, נהגתי לשבת בזמן שמשפחתי שתתה את הקפה של הבוקר והקשבתי כי רק רציתי לדעת יותר. אנחנו דואגים לעצמנו הרבה ואמהות שלנו מלמדות אותנו לאמץ את היופי שלנו.
קֶסֶם: נראה שההתעניינות המוקדמת שלך ביופי ואופנה היא עדיין חלק מהחיים שלך היום?
מרדיני: רציתי שיהיה לי קו משלי לבגדים, אבל הייתי סבלני לגבי זה כי אני לא מסוג האנשים שפשוט לשים שם חלקים. אני רוצה שזה יהיה ממש מגניב ונגיש לכולם. אני רוצה שזה יהיה יפה מכל הבחינות. אני רוצה שסיפור יהיה מאחורי הקו. וזה העניין בי: מה שאני עושה, תמיד יש מאחורי זה סיפור. קיבלתי השראה ונהניתי כל כך עם האנשים שאיתם אני עובד עכשיו. אני גם אשמח לדגמן ופשוט התחלתי לעשות את זה לאט. טיילתי בהופעה הראשונה שלי בפריז בינואר לקזבלנקה והנושא היה שלום. כל הקולקציה נוצרה בהשראת סוריה. המעצב, Charaf [Tajer], נשא נאום על פליטים, אז זה היה מדהים. לא יכולתי לדמיין תוכנית טובה יותר מלכתחילה בתור דוגמנית.
להתלבש במותגים האלה, זה פשוט גולת הכותרת בשבילי כי אני זוכה להיות אני, אני יכול לחבק את עצמי. אני לא אשקר, אני אוהב להתחפש. אני אוהבת להחליף כל שעתיים אם יש לי מספיק שמלות, תיקים ועקבים בשביל זה, אז אני ממש מתרגשת לאט אבל בטוח להיות בתעשייה הזו. ומי יודע לאן זה יוביל. אבל אני בטוח שהעתיד ממש ממש זוהר עם אופנה כי אני באמת אוהב את זה. בנוסף, אמא שלי הייתה מעצבת.
קֶסֶם: מהן המטרות והשאיפות הנוספות שלך?
מרדיני: הו, יש לי כל כך הרבה מטרות! הדבר הכי חשוב שאני עושה כרגע הוא לתמוך בפליטים ולהיות קול עבורם. הרגע השקתי הבסיס שלי שבו אוכל לעזור לפליטים מהצד החינוכי והספורט וזה ממש הפרויקט הכי גדול בחיי. אני באמת כל כך גאה על זה. אני לומד הפקת קולנוע וטלוויזיה, אז אני מאוד מקווה שאוכל להיות יצירתי ולעשות סרטים מדהימים בעתיד. וכמו שאמרתי, אשמח לדגמן ואשמח לשחק.
קֶסֶם: איך שאר העולם יכול לתמוך בסורים עכשיו?
מרדיני: חשוב מאוד להבין שסוריה נמצאת במשבר הומניטרי. המלחמה נמשכת כל כך הרבה זמן. אנחנו באמת יכולים לתמוך בסוריה על ידי תרומה, על ידי העלאת מודעות למה שקורה, ולא רק להפוך אותה למגמה שבה אנחנו מדברים על זה במשך שבוע אחד ואז עוברים למשבר הבא. אוקראינה היא לא טרנד, סוריה היא לא טרנד, טורקיה היא לא טרנד. גם הפליטים שמגיעים [מאותן מדינות] הם לא טרנד. זה באמת חשוב להבין שאלו הם חיי אדם שאנחנו מדברים עליהם ואנחנו באמת יכולים לתמוך ולעזור להם [בכל כך הרבה דרכים]. אפשר לתרום בגדים, אפשר להתנדב. אם אינך יכול לתרום, תוכל להתנדב לבצע את העבודות הקטנות ביותר, אפילו באינטרנט.
הביאו למודעות את זה, דברו על זה ודעו שאנחנו באמת צריכים תמיכה ועזרה. אני באמת מקווה שהממשלות והאנשים יבינו שאנחנו צריכים לחיות חיים נורמליים ושיהיה לנו בית נורמלי במקום להישאר במחנות.
צַלָם: פט מרטין
שיער ואיפור: נטלי ונטולה
מקום: L'Ermitage Beverly Hills
קראו עוד ראיונות:
- יארה שהידי היא לא רק "הגרסה השחורה" של טינקר בל
- שפיכת תה עם דילן מולבני
- ג'נה אורטגה חולקת את הדבר היחיד שאתה לא יודע עליה
הירשם לשליחה היומית שלנו כדי לקבל את חדשות היופי האחרונות והשקות מוצרים.