במהלך השנים האחרונות, פעילות גופנית התפתחה כסוג חדש של תרופות - הוכחה כמעצימה את מצבי הרוח, מגינה על תאי המוח, מכווצת שומן ו לעזור לנו להזדקן לאט יותר. כעת המדע מציע כי הוא עשוי אף להציע יתרון ייחודי לשורדים מסוימים מסרטן השד. בסוף השבוע הקרוב, בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן, כריסטינה מ. דיאלי-קונרייט, פרופסור למחקר בביו-קינסיולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, הציג עדויות חדשות המראות כי פעילות גופנית סדירה יכולה לקדם השפעות אנטי דלקתיות ברקמת השומן של הניצולים מסרטן השד, מה שעלול להפחית את הסיכויים שלהם הִשָׁנוּת.
הקשר בין השמנת יתר לסרטן נחקר לראשונה בהיקף נרחב במחקר אפידמיולוגי שנערך על ידי הסרטן האמריקאי בשנת 2003 החברה, שמצאה כי לאנשים הסובלים מהשמנת יתר יש סיכון גבוה בהרבה למות מסרטן מאשר לאנשים בריאים מִשׁקָל. "ישנם סוגים מסוימים של סרטן שיש להם קשר חזק יותר עם השמנה ותמותה, ואחד מהם הוא סרטן השד", אומר. דיאלי-קונרייט, שמחקריה מתמקדים בעיקר בסרטן נשים, בתפקידה כחוקרת בסרטן מקיף USC נוריס מֶרְכָּז. בארה"ב יש יותר מ -2.5 מיליון ניצולים מסרטן השד - כ -64 אחוזים מהם סובלים מעודף משקל, כך עולה ממחקר אחד. "הסיכון למוות מסרטן השד בקרב נשים שמנות גבוה ב -33 % בהשוואה לנשים במשקל ממוצע", מציין דיאלי-קונרייט.
לאחרונה, "ניתנה תשומת לב משמעותית לתחום ההשמנה והסרטן", אומרת דיאלי-קונרייט, עם כתבי עת רפואיים מוערכים כמו אונקולוגיה קלינית, הקדישה נושאים מיוחדים לנושא והופעתן של תוכניות חדשות של "NIH [מכונים לאומיים לבריאות] המבקשים מימון לקידום תחום זה בפרט", היא מוסיפה.
מה שמחזיר אותנו למחקר של דיאלי-קונרייט. כדי להבין את הממצאים, עליך לדעת כמה עובדות מרכזיות על שומן. בתור התחלה, רקמת שומן, במיוחד כאשר היא עודפת, גורמת למגוון חומרים כימיים דלקתיים, כמו הורמונים וציטוקינים, שבעצם מעבירים את האדם השמן למצב כרוני של דרגה נמוכה דַלֶקֶת. ולפי תקציר המחקר של קונרייט, הדלקת הבלתי פוסקת הזו היא "מנגנון מרכזי שבו השמנה מעוררת סרטן הִתקַדְמוּת." בין החומרים הדלקתיים המופרשים מהשומן ניתן למצוא תאי חיסון המצטברים במהלך השמנה ומתפתחים מקרופאגים.
"באשר לסרטן והשמנת יתר, ישנם סוגים מסוימים של מקרופאגים בתאי השומן שהם רעים [הנקראים M1s], וסוגים מסוימים שהם טובים [M2s]", אומרת דיאלי-קונרייט. "עם מחקר הפיילוט הקטן שלנו, רצינו להראות לראשונה שפעילות גופנית יכולה למקד ולשפר את תכולת המקרופאג בקרב ניצולות סרטן השד."
20 הנבדקים חולקו לקבוצת אימון ולקבוצת ביקורת. הראשון השתתף ב -16 שבועות של פעילות גופנית בפיקוח, ואילו האחרונים פשוט שמרו על רמת המאמץ הרגילה שלהם. תוכנית האימון "תואמת מאוד את ההמלצות של המנתח הכללי", אומרת דיאלי-קונרייט. "זה בעצם המינימום שכולנו צריכים לעשות." זה כלל אימון אירובי, שלוש פעמים בשבוע, בעוצמה בינונית עד נמרצת - כלומר, הנבדקים עבדו מספיק קשה כדי שהם לא יכול היה לנהל שיחה תוך כדי הליכה על ההליכון או רכיבה על אופניים-ויומיים בשבוע של תרגילי התנגדות, ארבעה פלג גוף עליון וארבעה פלג גוף תחתון, המבוצעים במעגל אופנה.
ביופסיות שומן שנלקחו מנבדקים בעקבות התוכנית בת 16 שבועות ובהשוואה לקו הבסיס חשפו 18 הפחתה של אחוזים במקרופאגים פרו-דלקתיים "רעים" מסוג M1, וקפיצה של 13 % ב"טוב " נוגדי דלקת M2. החוקרים ראו גם ירידה משמעותית בציטוקינים פרו-דלקתיים. "התוצאות שלנו הראו, ברמת הרקמות, שפעילות גופנית מייצרת השפעות אנטי דלקתיות בגוף", אומרת דיאלי-קונרייט.
המחקר הבא שלה, שעדיין ממתין למימון NIH (מחזיקים אצבעות!), יכוון לקשר ישירות את הקיצוץ הזה שנגרם כתוצאה מפעילות גופנית בדלקת לבין סיכון נמוך יותר להישנות סרטן השד. המטרה הסופית של דיאלי-קונרייט, היא מסבירה, היא לעקוב אחר קבוצה גדולה של ניצולות מסרטן השד במשך תקופה ארוכה של הגיע הזמן לבדוק אם השיפורים ברקמת השומן שלהם מתורגמים למעשה לסיכויים טובים יותר להישאר ללא סרטן עתיד.
אנו יודעים שיש הרבה לקחת בחשבון ולכן הנה השורה התחתונה לדברי דיאלי-קונרייט: "דלקת בשומן עשויה לתרום לגידול והתקדמות הגידול", היא אומרת. "על ידי הפחתת הדלקת באמצעות פעילות גופנית, ייתכן שנוכל להפחית את הסיכון לתמותה מסרטן השד בקרב נשים שמנות. למרות שיש צורך במחקרים גדולים יותר על מנת לאשר קשר ישיר בין הפחתות הנגרמות כתוצאה מפעילות גופנית ירידה בסיכון להישנות הסרטן ולתמותה, המחקר שלנו בהחלט נותן הצדקה חזקה להסתכל על זה קישור."
צא אל מאחורי הקלעים של צילומי השער שלנו באפריל 2017: