כילדה, מאיה נזכרת כשצפתה באמה, בתמונה כאן, מתאפרת על יהירותה. "תמיד היה מאחורי זה הפן הרומנטי הזה, כי היא הייתה מתכוננת לצאת לדייטים ולצאת לרקוד. התאורה האדומה הרכה הרגישה כמו הטון המושלם לתמונה הזו."צילום: ארס מאיה
ארס מאיההוא אמן יליד ברזיל, יוצר קולנוע ובוגר לאחרונה בית הספר לעיצוב פרסונס המתגורר בניו יורק. הפרויקט האחרון שלה הואיופי והגירה, זין צילום החוקר את הקשר בין יופי לזהות עבור מהגרים ברזילאים. כאן במילותיה שלה - ובליווי תצוגה מקדימה בלעדית של הצילום המקורי שלה - מאיה חולקת את הניסיון שלה כמהגרת מדור ז' שיוצרת את ההגדרה שלה ליופי.
נולדתי וגדלתי ב בְּרָזִיל. גדלתי בעיירה מאוד כפרית ממש באמצע הארץ - אז בלי חופים, בלי הרים. אמא שלי עבדה במספרה כמה שנים כשהיינו צעירים. היא כנראה הרוויחה בסביבות [שווה ערך ל] $180 לחודש, ועם שני ילדים וללא אבא, היה ממש קשה לגדל אותנו.
אמא שלי שמעה שחברה שלה מהתיכון שלה עברה [לארה"ב] והפכה למנקה בתים. ההמלצה שלה הייתה ללכת לאזור כמו קונטיקט כי אפשר לקבל שם יותר כסף לניקיון. זו הייתה הסיבה העיקרית שעברנו לקונטיקט, ואז הסיבה השנייה הייתה החינוך. נסענו במיוחד לעיירה בשם ניו כנען שידועה כבעלת בתי ספר ציבוריים מעולים. גרנו בדירה עם חדר שינה אחד, ארבעתנו - אמא שלי, אבא שלי, אחי ואני - במשך 10 שנים.
נשים ברזילאיות מודאגים מאוד מהדרך שבה הם מציגים את עצמם. תמיד מצפים ממך לעשות את השיער והציפורניים שלך. סלונים זה דבר מאוד גדול. אפילו בשכונות הקשות ביותר, תמצאו כל כך הרבה סלונים אחד מול השני. הלכתי בשנה שעברה וקיבלתי פיצוץ בפחות מ-4 דולר לדעתי. כשעברנו לכאן, ברור שהיה קושי כלכלי לעמוד בקצב, אז עשינו את זה בבית.
"יש לנו שיער עבה!" אומרת מאיה. "לאמא שלי יש את אותה ערכת שעווה אולי 15 שנה."
צילום: ארס מאיהאמא שלי ואני החברים הכי טובים אחד של השני. באמת התקרבנו במהלך 10 השנים האלה בגלל טקסי היופי שהיינו עושים ביחד. היינו עושים שעווה אחד את השני. היינו מחליקים זה לזה את השיער. היינו צובעים זה את השיער של זה. וזה היה [במהלך] הרגעים האינטימיים של אחד על אחד שבהם אנחנו יושבים יחד לזמן מה שאנחנו יכולים לדבר על דרמת בנים, רכילות על חברות, מטרות בחיים, בדיוק כמו שהייתם מדברים על בסלון.
כשעברנו דירה, הייתי ממש נבוכה לגבי שיטות היופי שלי בבית, במיוחד בגלל שבאותה תקופה הן לא היו בסגנון. במיוחד בעיירה שבה [גרתי], לא היה לי למי להתייחס. הייתי משקר כל הזמן כמו, 'אה, עשיתי את זה בסלון'. אבל בהחלט עשיתי את זה [בעצמי].
"רציתי שיהיו לי את האלמנטים הקטנים האלה בתמונות שמתעדים איך אנחנו מטפחים את המורשת שלנו, ולמורשת שלנו יש כל כך הרבה קשרים לדת שלנו", אומרת מאיה על הדמויות המוצבות על ההבל למעלה.
צילום: ארס מאיהיופי ברזילאי הוא תחזוקה גבוהה, אבל זה גם קשור לקרבה לטבע. כשהייתי בתיכון [בסביבות 2013], איפור סופר עוגה באמצעות מוצרי Sephora יקרים היה טרנד באינסטגרם. זה היה רק במכללה, כאשר מראה טבעי הפך לסטייל, שהתחלתי באמת לאמץ את שיטות היופי שגדלתי עליהם. למשל, כשאני מסירה את האיפור, עד היום, אני משתמשת בשמן חוחובה או בשמן קוקוס. אני משתמש בחולצות טריקו ישנות חתוכות לריבועים קטנים, ואז פשוט זורק אותה לכביסה. סבתא שלי למעשה לימדה להכין תחליב שיזוף משלי עם גזר, שורש סלק ושמן קוקוס. אתה מכניס הכל לתוך בד ואתה לוחץ וזה משאיר אותך עם שיזוף זהוב יפה מאוד.
עברתי לניו יורק לפני חמש שנים, כדי ללמוד עיצוב תקשורת בפרסונס. זה הזין השני שלי. הראשון היה כולו על מאבקי ההגירה לארה"ב והתמודדות עם בושה ואשמה. כשערכתי מחקר עבור זה, [גיליתי ש] פשוט אין מספיק סיפורים על יופי והגירה, ואני חושב שזה נובע מהעובדה שיש כל כך הרבה בושה מאחורי זה - [ו]הרבה אנשים לא רוצים לדבר על שלהם בושה. אני מאמין שהסיפור הזה הולך לגעת בלבם של אנשים שבדרך כלל לא מדברים עליו.
מבט על הכריכה של יופי והגירה מאת ארס מאיה.
על הכריכה של הזין יש פרפרים, שהיו כל כך סמליים בחיי. [שמעתי את זה] כאשר אדם עוזר לפרפר לצאת מהפקעת שלו, הכנפיים נחלשות מדי והפרפר מת. אז הפרפרים צריכים לסבול את הכאב בעצמם כדי לפרוח. הגולם הזה סימל לי כל כך הרבה על ההגירה לארצות הברית והניסיון למצוא את הזהות שלי - ובעלי כנפיים חזקות כדי לצאת לעולם. - כפי שנאמר לדיאנה מזונה