הסיפור הזה הוא חלק ממנועריכת המלנין, פלטפורמה שבה קֶסֶם תחקור כל היבט של חיים עשירים במלנין - מהטיפולים החדשניים ביותר להיפרפיגמנטציה ועד למציאות החברתית והרגשית - הכל תוך הפצת גאווה שחורה.
אתה זוכר את השיר שנתן לך לראשונה את כל התחושות? זה שהעביר לך צמרמורת בעמוד השדרה, גרם לשיער שלך להזדקף, ועורר רגשות שאולי היו קצת לא נוחות? איזה עושה.
פרצוף טרי ועטוף בחלוק קטיפה לבנה מבד טרי, איזבלה כריסטינה קורייה דה לימה לימה, שם הבמה איזה, מופיעה על מסך המחשב שלי ומדברת על השיר שהחל את המחזמר שלה הִתעוֹרְרוּת.
חולצה של אנדרה לימה To Pinga Store. עגילי סברובסקי.
"הייתי בן שש. לא היו לי חברים ליד, ולא היו לי את בני הדודים שלי לידי, אז ביליתי הרבה זמן לבד", היא נזכרת. (המשפחה שלה עברה זה עתה.) "נכנסתי לחדר של ההורים שלי ומצאתי דיסק של בריאן מקנייט שנקרא אני זוכר אותךודילגתי לשיר השני, 'על הרצפה.’ יש לי עור אווז, והאינסטינקט הראשון שלי היה לכבות את זה כי הרגשתי מוזר. כשההורים שלי הלכו לעבודה, הלכתי [חזרה לחדר שלהם] והשמעתי את התקליטור. התחלתי לשיר. לא היה לי מושג מה אני שר או מה המשמעות של המילים, אבל שרתי והרגשתי ולפעמים בכיתי".
רגע... בריאן מקנייט? הזמר והיוצר הברזילאי בן ה-31 צוחק, ואז מוסיף: "סטיבי וונדר; אדמה, רוח ואש; דיאנה רוס; דונה סאמר. אבא שלי אוהב מוזיקה, ויש לו טעם נהדר".
עבודתו של אביה כקצין בצבא הברזילאי הייתה הסיבה לכך שהמשפחה עברה מריו דה ז'נרו לעיר החוף נטאל בצפון מזרח בְּרָזִיל. המהלך חשף את איזה הצעירה לצלילים ולמראות חדשים - ולדעות הקדומות של ארצה.
ברזיל הייתה המדינה האחרונה ביבשת אמריקה שביטלה את העבדות. אחריה באה האמנציפציה embranquecimento, אידיאולוגיה שקידמה ערבוב של גזעים כדי "להלבין" את כלל האוכלוסייה. פרדו הוא מונח המשמש להתייחסות ברזילאים רב-גזעיים; פרטו מתייחס במיוחד לברזילאים שחורים כהי עור, כמו איזה ומשפחתה. כמו במדינות רבות ביבשת אמריקה, קהילות הפזורה האפריקאית מרובדות לפי צבע עור.
בניגוד לאולריה, השכונה בריו שבה נולד איזה, נטאל הייתה בעיקר קהילה לבנה ופרדו. "הייתי האדם השחור היחיד. אני זוכרת שנכנסתי למסעדה ואנשים בהו בנו", אומרת איזה. "הייתי כמו, 'אמא, למה אנשים מסתכלים עליי כל כך הרבה?' והיא אמרה, 'ילדה, זה בגלל שאת כל כך מהממת'. אנשים לא יכולים לסבול את זה. הם מסתכלים עליך כי אתה ממש חמוד'. הייתי כמו, 'אוי, אלוהים. אני כל כך מטורף, כן!’ אבל כשאתה מתבגר אתה מבין שאנשים מתייחסים אליך אחרת בגלל צבע העור שלך."
אם אבא של איזה נתן לה R&B, אמא שלה נתנה לה אומץ.
חלק עליון של Nau Bikines. חצאית ישראל ולנטים. אביזרי היידי.
לפי הערכות, בין 65 ל-120 מיליון ברזילאים הם ממוצא אפריקאי. איזה היא אפרו-ברזילאית, וכך גם הוריה וסבתה. אבל איזה מזהה שהחוויה שלה שונה מרוב הגברים והנשים שנראים כמוה. "לצערי, אני חריג כאן בברזיל. אני בחורה שחורה עם תואר עליון, וזה לא משהו שרואים הרבה", היא אומרת על אי השוויון הגזעי במדינה. "האוכלוסייה השחורה היא החלק העני ביותר בחברה שלנו".
הסטטיסטיקה תומכת באמת הקשה שמאחורי האמירה של איזה: בברזיל, אנשים לבנים מהווים 44 אחוז מהאוכלוסייה אך מרוויחים, בממוצע, 74 אחוז יותר מאשר ברזילאים שחורים או דו-גזעיים. דו"ח שפרסם Minority Rights Group International מצא כי 78 אחוז מהאפרו-ברזילאים חיים מתחת לקו העוני, לעומת 40 אחוז מהלבנים. הדו"ח מייחס זאת פער סוציואקונומי בין שחורים ללבנים ל"אפליה בכל היבט של החברה".
"כשגדלתי, מעולם לא ראיתי את עצמי בתקשורת או בתוכניות טלוויזיה", נזכרת איזה. "לא ראיתי את עצמי בשום מקום. הייתי בלתי נראה."
שמלת סטודיו אליאס קאלב. עגילי ברנהייזן. פירסינג באוזניים מאת אנה פראטה ג'ויאס.
שמלה של ג'וליאנה ג'בור.
היום, איזה היא הכל מלבד בלתי נראית. למרות שזהו ראיון שער השער הראשון שלה למגזין בינלאומי, היא דורגה בתור הסלבריטאית המשפיעה ביותר בברזיל לשנת 2021 בסקר שנערך לאחרונה. בגיל 25, איזה עזבה קריירה בפרסום כדי לעסוק במוזיקה במשרה מלאה. היא יצרה ערוץ יוטיוב והחלה לפרסם את עבודותיה כדי לסייע בהבטחת הופעות בברים, מסעדות, חתונות ובנשפי סיום. הסרטונים שלה, כגון מאש-אפ של "Flawless" של ביונסה ו"Rude Boy" של ריהאנה, משך את תשומת לבו של נשיא וורנר מיוזיק ברזיל סרג'יו אפונסו. בעקבות תחושות אחרות שהתגלו ב-YouTube (אניטה ולודמילה), איזה חתמה בלייבל. אלבום הבכורה שלה המועמד לגראמי, דונה דה ים (הבעלים של Me), זכתה לפלטינה כפולה, ובשנת 2019 היא שיתפה פעולה עם סיארה ומיג'ור לייזר בסינגל הבינלאומי הראשון שלה, "איידוי."
לשירים של איזה - המשלבים מקצבי פופ, פאנק, דאנסהול ו-R&B - יש יותר מ-720 מיליון זרמים בספוטיפיי. היא גם בטלוויזיה (משמשת כאחד המאמנים ב הקול ברזיל), בסרטים (היא דיבבה את נאלה של ביונסה עבור מלך האריות בפורטוגזית), ובדוכני עיתונים (סיקור אָפנָה ברזיל ו GQ ברזיל). שלא לדבר על ההשפעה שלה על המדיה החברתית, מכיוון שהקהל שלה מתקרב ל-30 מיליון בפלטפורמות. אבל אולי הכי חשוב לנשים שחורות שגדלות היום בברזיל הן האישורים המסחריים של איזה: הפנים שלה משמשות למכירת הכל, מגרנייה ועד סמירנוף.
"גוטו,"הסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של איזה שייצא בקרוב, הוא חגיגת ההצלחה המסחרית של איזה. המילים - שמתורגמות מפורטוגזית ל"סגור את הרחוב בגטו, תהיה סמבה בגטו, תשחק כדורגל בגטו, היא הוא ילד מהגטו, נבטי זהב בגטו" - מובאים לחיים בקליפ בבימויו של פליפה סאסי, הוותיק של איזה מְשַׁתֵף פְּעוּלָה. היא רצתה שלסרטון יהיה הרבה סמליות. בסצנה אחת, איזה לובשת קשרי בנטו וטרקלינים בחדר הלבשה שבו כל משטח עטוף בריף ורוד מסטיק על הדפס המונוגרמה של גוצ'י, ה-Gs הכפול הקלאסי הוחלף ב-IZA. הסצנה הבאה מציגה את איזה, לבושה כעת בחליפה בהדפס נמר עם שיערה מעוצב באפרו מלא, מוכרת מבחר של קרמי לחות על בסיס קרם למרקמים טבעיים. המילים: "כן, כן, כן. עוד חוזה אחד בשבילי". אומרת איזא, "הסרטון הזה הוא מה שהלוואי שהייתי רואה בילדותי".
עליונית Anace. מכנסיים רשמיים של אנאקיקי. כובע גרסיאלה זרזיר. אביזרים של Nádia Gimenes. נעלי ורסאצ'ה.
עסקת התמיכה הגדולה היחידה שאין לאיזה (עדיין) היא חוזה לטיפוח שיער, והמשמעות לא אבדה ממנה. קבלה של שיער טבעי זה משהו חדש בברזיל.
בהכנה לראיון הזה, נתקלתי במאמר שכותרתו "שיער שחור טבעי ופוליטיקת ההתנגדות." הסופרת, דנדרה צ'ה, משקפת את אמות המידה הנוקשות והאירוצנטריות של מדינתה, שבהן רק cabelo liso (שיער חלק) נחשב באופן מסורתי ליפה. היא חולקת סיפורים על נשים שחורות בברזיל שבחרו ללבוש את שיערן טבעי. הנשים מתארות את חודשי המעבר כאחדים מהקשים בחייהן: להתרגל למרקמים חדשים, להיקרא מכוערות, להיחשב בטעות כעזרה ביתית. אבל הסיפורים כולם מסתיימים בגילוי האהבה העצמית, ואיזה מכירה את המסע הזה טוב מדי.
"כשהייתי צעיר, כמו בן 12, ביקשתי מאמא שתיתן לי להרפות את השיער שלי. הייתי כמו, 'בבקשה!' לא יכולתי יותר בבית הספר. רק רציתי להשתלב", נזכרת איזה. "אבל גם, לא היו לי את הכלים [או המוצרים] לטפל [בשיער הטבעי שלי]. העובדה היא שקשה מאוד לבנות אהבה עצמית כשהשוק, כשהעולם, לא נותן לך את המברשות הנכונות".
ברגע של הרהור עצמי, איזה מודה שהנימוק הזה הפך בסופו של דבר למעין קב עבורה; היא המשיכה להרגיע את שיערה במשך שנים גם לאחר שהייתה לה גישה למוצרים הנכונים. בסופו של דבר, "הרפיית השיער שלי עשתה לי כל כך הרבה צרות", היא אומרת. "פעם אמרתי שזה השיער הטבעי שלי שנתן לי כל כך הרבה עבודה". לבסוף, יחד עם בני דודיה הצעירים, היא החלה לעשות את המעבר משיער רגוע ללבישה טבעית.
"הייתי בן 21, והייתי כמו, 'בסדר, אני הולך להיות טבעי'. רק רציתי להסתכל על עצמי בשיער הטבעי שלי ולראות איך אני נראית. רציתי להכיר את השיער שלי", אומרת איזה. "אנחנו גרים יחד באותו בית, ולא הכרנו אחד את השני. אז הייתי כמו, 'אני חייב לפגוש את השיער שלי ולראות מה קורה'".
רצועות שיער כחולות וורודות של דנגוט ברנד. טורבנים ורודים וכחולים של בוטיק דה קריולה.
כפי שניתן לראות בפיד האינסטגרם של איזה ובסרטוני המוזיקה שלה, היא מחליפה אותו כל הזמן, מתנסה במגוון לוקים. כי מעשה ההתנגדות האמיתי, לפי איזה, הוא לא רק להשוויץ בה דפוס תלתל. "אני לא צריך ללבוש את השיער הטבעי שלי. אני לא צריך להרפות את השיער שלי. אני חייב לעשות מה שאני רוצה לעשות", היא אומרת.
"ראשית, [נשים שחורות] הותקפו בגלל השיער הטבעי שלנו כי השיער הטבעי שלנו נתפס כמלוכלך, פגום, ותמיד היינו מטרה לבדיחות גזעניות ולכל הדברים הרעים. אבל עדיין לבשנו את זה ככה", מציינת איזה, "בידיעה שהבוס שלנו יכול לקרוא לשיער שלנו 'לא הולם' או שאולי החבר שלנו כבר לא חושב שאנחנו 'יפים'. זה היה פוליטי כי אמרנו, 'אני לובש את זה טבעי בכל מקרה. לא אכפת לי מה אתה חושב'. זה היה הרגע הראשון של התנגדות, שהיה ממש הכרחי".
"אבל מה שלדעתי גם הכרחי", ממשיכה איזה, "זה להפיץ את הבשורה שאנחנו הנשים השחורות, והנשים בכלל, חופשיות להשתמש ולהיות מה שאנחנו רוצים. אם אני רוצה ללכת טבעי, אני הולך להיות טבעי. אם אני רוצה לגלח את הראש, אני אגלח את ראשי. ואם אני רוצה ללכת ישר ובלונדינית, אני הולכת ישר ו בְּלוֹנדִינִית.”
"אני לא השיער שלי," היא אומרת. "אני יותר גדול מזה."
ארבעת אלפים קילומטרים משם, אני יכול להרגיש את העוצמה של המילים האלה. האישה הזו שפעם נאבקה בביטחון עצמי משתמשת כעת במצע שלה כדי ליצור מודעות לאתגרים להיות שחור בברזיל - ובו זמנית להסתכל על האתגרים האלה מתים בעיניים ולהתגבר עליהם עַצמָה. אני מודה שהתעצבנתי על זה שלא היו פניה של איזה שהודבקו על מסך המחשב שלי כשחקרתי את היופי הברזילאי לפני הראיון שלנו. כי אם מישהו יכול לעזור לעולם לראות את היופי האמיתי של האומה המורכבת הזו - שעולה כעת בלהבות חברתית, פוליטית וסביבתית - זו איזה.
היא רואה את זה קצת אחרת.
"זה מחמם את הלב כשאנשים אומרים שאני סמל ליופי בברזיל. אבל אני תמיד אומר שאני יכול לייצג כמה אנשים אבל רק כמה אנשים כי אני לא יכול לייצג את כל הנשים השחורות", מציינת איזה. "אנחנו רבים. אנחנו כל כך שונים. אנחנו צריכים יותר מקום".
צולם על ידי: תאייס ונדנזי
מעצב אופנה: ביאנקה ג'הארה
שיער: מאיה בויאטראגו
להשלים: מרי סאודרה
הפקה: ליטמדיה
ריטוש: ברונו רסנדה
צלם וידאו: ז'ואאו פרייטאס דה אלמיידה
עורכי וידאו: מתיאוס מנגוי, אינגריד פראהם