"אני חושב שהתמונה יכולה להיות רק משהו מהנה, משהו שאתה מרגיש איתו."
בכל פעם שאנשים רואים את הקעקועים שלי, הם שואלים מיד למה הם מתכוונים. לעיצובים על גופי שאינם משרתים שום מטרה ספציפית או שאין להם "משמעות" אחרת מלבד דעתי שהם נראים מגניבים (כמו השלד על הקרסול שלי), אני מרגיש לחץ לצרף אליו משהו סנטימנטלי אוֹתָם. אבל אין צורך שקעקועים יהיו בעלי פרשנות או סמליות ספציפית בכדי שיהיו משמעותיים עבורך. וגם אם זה לא משמעותי מבחינתך, כל מה שחשוב הוא שבחרת להשיג את זה כי אהבת את זה ורצית את זה על הגוף שלך.
לאחר שבילה עם הקעקוע מארס הוברקר בסטודיו שלו השוכן בחלק האחורי של הגלריה החיה, חלל אירועים וגלריה לאמנות בוויליאמסבורג, ברוקלין, אני מרגיש עכשיו יותר פתוח לעשות קעקוע שלא ביליתי חודשים או שנים בתכנון, כמו הצבי על גב הזרוע שעושה כבוד לטיול שעשיתי ליפן עם אבא שלי או שהיד מחזיקה פרחים על הזרוע הפנימית שלי שהיא מחווה לנשים במשפחתי.
רוב המינויים של הוברקר מבוססים על עיצובים מוכנים מראש, המכונים "פלאש" בקהילת הקעקועים. לקוחותיו בוחרים מבין העיצובים האחרונים שצייר, המודבקים על דפי מגזין צילום. כשדפדפתי בו, שמתי לב לרישומים של חפצים הכוללים חפצים יומיומיים, כמו כסאות ומברשות שיניים, וציוד רפואי, כמו ספקולציה, כמו גם אנשים, לבושים וערומים. בהתחלה סגרתי את רובם, בעיקר כי ניסיתי לחבר משהו סנטימנטלי לכל אחד מהם. לגברת שישבה על הכיסא לא היה דמיון מעורפל לסבתא שלי ולגבר שהניף אישה באוויר לא היה דומה לי מערכת היחסים האידיאלית שלי.
הוברקר היה סבלני להפליא כשהסתכלתי בעיתון שהפך לספר הבזק עשרות פעמים וניסיתי לבחור לו משהו כדי להדביק על עורי. הוא מספר לי מה שהכי מפחיד אותו הוא כשאנשים פותחים את הספר וכמעט מיד מצביעים על עיצוב שהם רוצים.
"אני פשוט מרגיש שאני יכול לעולם לא תהיה כזה מכריע, "אומר לי הוברקר כשאני מזהה קרואלה דה ויל אישה מטיילת בגאג של דלמטים, חבילת גלולות למניעת הריון, וזוג המבצע בקרקס. אני מוצא את עצמי נמשך לשרטוט העירום של אנשים המכוסים בפרחים צבעוניים, או "אנשי גן", כפי שהוברקר קורא להם.
תוכן אינסטגרם
צפה באינסטגרם
כל עיצוב בספר הפלאשים מדגים בולט בין סגנונו של הוברקר לבין הפרחים הרכים והקעקועים הזעירים המציפים הזנות אינסטגרם, ובניגוד לבנות הדקיקות הדקות של עיצובים קעקועים מסורתיים, להוברקר יש נטייה מרעננת לייצוג ביצירתו.
"לאנשים יש הרבה סוגים שונים של גופים, אז אני אמור לצייר הרבה סוגים שונים של גופים", הוא קובע באופן ענייני. "יש מגוון עצום כל כך של גופים שנכנסים דרך הדלת כדי לקבל קעקוע, אז אני מרגיש שהעבודה שלי צריכה לשקף את זה. אני לא רוצה שמישהו ידפדף ויחשוב שאף אחד מהאנשים האלה לא דומה לי ".
כמוני, רוב הלקוחות של הוברקר לוקחים את הזמן בבחירת אילו עיצובים הם רוצים לחרוט לצמיתות בגופם. הם יסמנו כמה עמודים וידונו עם שלושת הבחירות הטובות ביותר עם הקעקוע, וחלקם אף יסתפקו באחד באופן אקראי לחלוטין. "אני מרגיש שזו בעצם שיטה מצוינת כי גם אם אתה בוחר את מה שאתה פחות אוהב, אתה מיד יודע שאתה אוהב את השנייה יותר", הוא אומר. "אם יש לך את הכיור הזה בבטן, כמו, 'אה קיוויתי לשני', אז אתה יודע שזו הבחירה האמיתית."
אם תשאל את הוברקר, הקביעה אם התמונה "פירושה" עבורך או לא צריכה להיות משנית. במקום זאת, הוא מאמין שניתן למצוא את משמעות הקעקוע בתהליך הקעקוע עצמו. "אני מוצא הרבה יותר משמעות בלקחת רגע לשבת עם הגוף שלי, לחשוב על היחסים שלי איתו, ולקבל את אותה שעה או שניים שבהם אתה באמת נאלץ לחשוב על עצמך והתחושה הפיזית הזו מאוד קשורה לזה ", הוא אומר מסביר. "בשבילי, יש לזה הרבה יותר משמעות מאשר ורד שאתה מקבל לאמא שלך."
להיות קעקוע
למרות שהוברקר הקים חנות ב הגלריה החיה בדצמבר 2016, הוא לא בטוח מתי רשמית הפך לקעקע, בעיקר כי זה לא היה יעד קריירה שלו. (הערה: הוברקר מעולם לא מתייחס לעצמו כאל "אמן קעקועים", הנובע מהתחושה שהקעקוע אינו תרגול אמנותי).
לפני כשלוש שנים סיים הוברקר בן ה -25 את לימודיו לצילום אך הבין שהוא לא רוצה לצלם יותר. מכירת ציוד המצלמה שלו וקניית מכונת קעקועים הפכה לאופציה הבאה שלו. בגיל 16, נותן "נורא" מקל ומנקר עם מחט תפירה לחבריו וחברי חברים הפכו לאחת מפעילותו החוץ -לימודית הקבועה. מכאן שהקעקוע הפך פחות לאמנות הדבר בשבילו, אלא יותר בסיוע לאנשים להשתלט על גופם. כאדם טרנס, תגלית זו הייתה קריטית עבור הוברקר.
"כשהייתי צעיר יותר, תמיד הייתי מאוד מעורב קהילות קוויריות וטרנסיות," הוא אומר. "האנשים שאיתם הקיפתי את עצמי, כולל אני, לא הרגישו סופר בבית בגופנו".
במקרה של הוברקר, הוא לא הרגיש שיש לו שליטה על הגוף שלו גם כשהיה צעיר יותר למד בבית ספר קתולי לכל הבנות בו נדרש ללבוש מדים ונאסר עליו לצבוע את שלו שיער. בסביבה מבוקרת זו, כל מה שהוברקר יכול היה לעשות קעקוע בסתר כשהיה בן 18. "זה היה דבר שאי אפשר היה לקחת ממני", הוא אומר. "זו הייתה תזכורת קבועה בשבילי לבעלות שהייתה לי על הגוף שלי".
הצטרפות לקהילה
כשהרקע שלו במקלים ובתקלות, הוברקר חשב שמכונה תהיה דרך מהירה יותר לקעקע. לאחר שהיה לו אחד, הוא לימד את עצמו כיצד לקעקע באמצעות האינטרנט, ללמוד על מכונות ומחטים שונות. בדרך כלל ניתן לגשת למידע מסוג זה באמצעות חניכות מסורתיות בחנויות קעקועים. הוברקר בעיקר עקף זאת על ידי הקשה על קהילת הקעקועים "המוזרה" של אינסטגרם, שהוא מצהיר שהיא "לגמרי לא תחרותי". למעשה, רוב הקעקועים של הוברקר, שמסתכמים בכ -50, הם עסקאות של אחרים מקעקעים.
הוברקר מסביר כי לעתים קרובות גם אמני קעקועים חולקים מידע זה עם זה. "זה מרגיש ממש תומך, ואני חושב שזה בגלל שהרבה מאיתנו נכנסנו לקעקוע באמצעים לא מסורתיים", הוא מסביר. "לקעקוע היה הרבה שמירת סף בדרכים שבהן אנשים רשאים ללמוד ולגשת למידע, אבל עכשיו יש מקום נפלא קהילת אנשים שהתגנבה דרך הדלת האחורית ותומכים אחד בשני כי כולנו הלכנו על אותו הדבר דֶרֶך."
מכיוון שהוא אינו מחשיב את עצמו כמאייר ואינו מצייר אלא אם כן זה נועד לעיצוב קעקועים, גם הסגנון המובהק של הוברקר התפתח כאשר למד לקעקע. הוא קרא שאתה צריך מחטים נפרדות לקווים והצללה, וזרם המידע הזה היה כל כך מבלבל אותו עד שהחליט לדלג לגמרי על הצללה ולהתמקד בקווים. "בגלל זה אני מצייר כך", הוא אומר. "זו באמת הייתה החלטה פרקטית לחלוטין".
מקנה את העיצובים שלו
אי שם בפינטרסט, הוברקר מחזיק לוח מלא בעוד 200 תמונות שהוא מתכנן להשתמש בהן כהפניות לרישומים. כפי שההזכרות הקודמות של ציוד רפואי עשויות להעיד, הוא נמשך לדימויים רפואיים. "אפילו [העיצובים] שלא נראים כאילו היו מטקסטים רפואיים ישנים הם", הוא אומר. זה מפתיע כאשר הוא מספר לי אחר כך שחווה ניסיון שלילי ברובו עם רפואה, עקב "מעבר לעזרה טרנסג'נדרית וכפי מישהו שיש לו כאב כרוני ממש חמור - שני דברים שהרופאים לא ממש אוהבים להאמין שיש לאנשים כי הם לא בהכרח חָזוּתִי."
הוא גם שואב השראה רבות מהיסטוריית הצד והקרקס. כשהוא רואה את התמונות האלה מהעבר, "אני מסתכל עליהן וחושב שזה דומה לי ולחברים שלי", הוא אומר. "זה היה הרבה אנשים טרנסים והרבה נכים עם גופים לא מסורתיים, אז אני מרגישה שאני מתחברת". עם זאת, הוא מאוד זהיר באילו תמונות הוא שואב בגלל ההיסטוריה השנויה במחלוקת של הצגות צד ו קרקסים. "אני לא צריך להרוויח מתמונות של מישהו שכבר נעשה בו שימוש במשך מאות שנים", הוא אומר.
בשל מגבלות זמן, לא הצלחתי להוסיף אחד מעיצובי הפלאש של הוברקר לאוסף הקעקועים שלי. דפדפתי בספר כל כך הרבה בזמן שדיברתי איתו עד שבעצם שיננתי אותו, אבל ברגע שקראה אלי תמונה של אשת גן יושבת, הריאיון שלנו הגיע לסיומו. (אני עכשיו יודע שבאמת רציתי אותה כי ראיתי באינסטגרם של הוברקר שמישהו אחר בחר אותה לאחרונה, וגם ייסוס של קנאה היכה בי.) השיחה עם הוברקר בכל זאת הציעה לי שינוי קבוע מסוג אחר, אם כי.
בפעם הבאה שאבקר בסטודיו של הוברקר, סביר יותר שאבחר משהו באופן אקראי מאשר כאשר הלכתי לשם לראשונה. החלק הספציפי הזה של השיחה שלנו יופיע לי בראש כשאחזור על ספר הפלאשים שלו שוב: "אני חושב שהתמונה יכולה פשוט להיות משהו מהנה, משהו שאתה מרגיש איתו. המשמעות יכולה להיות הרבה יותר בהתחייבות לשינוי קבוע בעצמך ".
קראו סיפורים נוספים על קעקועים:
- אלו הם חלקי הגוף הכואבים ביותר לביצוע קעקוע
- קיבלתי קעקוע אור שחור שנוי במחלוקת - הנה מה שלמדתי
- 13 קעקועי קשת שיגרמו לך לחשוב מחדש על הפחד שלך ממחטים
כעת למד על 100 שנות היסטוריה של קעקועים:
עקוב אחר דבון אבלמן טוויטר ו אינסטגרם.