תיכון: המילים בלבד מעוררות זיכרונות של מביכות קיצונית, מודעות עצמית אינטנסיבית ורצון עמוק ועמוק לגדול ולצאת משם. אבל היה מקום אחד שתמיד הרגשתי שהוא נורמלי במקומות מסוימים, אי שם אוכל לבלות עם החברים שלי ולהימלט משלל הכעסות של להיות נער, והמקום הזה היה חדר השירותים של בית הספר. היינו נפגשים בחדר הרחצה בקומה השנייה, עומדים מסביב למראה המעוננת וחולקים ליפגלוס, מרססים הרבה אקווה נט סביב ראשינו, מנפיחים קונסילר נוסף ומדברים על חיינו. (אני שונא להסיר את זה מכל הגברים שאולי קוראים את זה, אבל הטקסי שירותים האלה נותרו די ללא שינוי אפילו בבגרותם. כלומר, לפעמים אנחנו מדברים עליך, אבל בעיקר אנחנו מדברים על עצמנו.)
אז יש לי רגשות מעורבים לגבי החדשות הבאות: בית ספר תיכון במערב יורקשייר, אנגליה, אסר לא רק איפור, אלא הסיר לאחרונה את המראות מחדרי השירותים שלו.
בנוסף, קיבלו המורים ערכות להסרת איפור כדי לוודא שהתלמידים מצייתים לכללים. נראה שהרעיון מגיע ממקום טוב, בערך כמו שתלמידים לובשים מדים: התיאוריה אומרת שאיפור הוא הסחת דעת ואם אף אחד לא לובש אותו, זה מעמיד את כולם על שדה משחקים שווה. אומרת אחת התלמידות, רבקה מניפילד בת ה -14, "זה בסדר שכולנו נמצאים בזה ביחד, אתה מבין שאף אחד לא יפה או מכוער יותר, כולנו פשוט נראים נורמליים".
אבל הוא אוסר על כל איפור ו מראות קצת... קיצוניות? אתה יכול לעודד בנות להקדיש פחות זמן לדאגה למראה שלהן, אבל אני לא בטוח שאתה יכול לבקש מהן לשכוח מזה לגמרי. הפיכת ליפגלוס ומראות לאבזרים עשויים להפוך אותם למוצרים יקרים יותר מאי פעם - אחרי הכל, שום דבר לא מעסיק אותי יותר מהדברים שאני יודע שאני לא יכול לקבל. כנראה שהייתי אובססיבית לגבי המראה שלי הרבה יותר ממה שאני עושה עכשיו אם הייתי יודע שאני לא יכול להיכנס לזה מדי פעם. הגיוני להציב גבולות ולהתחיל שיחה על התפקיד שההבלים וההערכה העצמית צריכים לקחת בחייה של אישה צעירה. אבל איסור איפור ומראות לגמרי פשוט שולח אותם מעינינו, לא מחוץ למוח.
מה דעתכם - האם לדעתכם עדיף לבני נוער ללא מראות ואיפור?
קישורים קשורים:
כתב יופי יומי: שנה ללא מראות
כתב יופי יומי: מה אתה חושב כשאתה מסתכל במראה?
כתב יופי יומי: האם קיבלת החלטות יופי גרועות כנער?