ראקל דומיני-יורקית ובתה ג'אלי מדברים על סגנון שיער, שיער טבעי וטיפוח אהבה עצמית.
אז אמא שלי הייתה אחת מהאנשים האלה
מי כל כך חופשי עם הכל,
ולא הייתי כל כך הרבה זמן.
כשהיא גילתה שאיבדתי את בתולי,
חשבתי שזה הולך להיות כמו ציד מכשפות.
היא פשוט ישבה במטבח, על המחשב שלה,
רק בהיותי אני, והסתכלתי עליה ואמרתי,
יש בך משהו אחר,
ואני פשוט יודע שעשית זאת,
ולא אמרת לי, ואני יודע שכן
כי אני מחובר אליך.
היא הייתה בדיוק כמו (נהמה).
אלוהים אדירים, מותק שלי.
אבל היא כל כך פתוחה, אז אני לא יודע מה זה,
כאילו, למה אני כל כך מוזר בקשר לזה,
אבל כן, אני כל כך מוזר בקשר לזה.
שמי Raquel Cepeda, אני בן 43,
ואני דומיני-יורקי, כלומר
אני דומיניקני, עם הורים דומיניקנים,
אבל נולד בניו יורק.
אז יש לי את הטוב משני העולמות.
שמי Djali Brown-Cepeda.
אני בן 19, ואני מאפטאון.
גדלנו יחד, נכון, בעצם
היא הייתה לי בעיקרון בערך בגילי.
ללדת ילד בגיל 23, זו הייתה חוויה מאוד בודדה.
אני זוכר כשגיליתי שאני בהריון.
רק ראיתי את חיי מהבהבים לפניי,
וידעתי שזה לא יעבוד עם אביה.
פשוט אפילו לא ראיתי אותו בחיי, אתה יודע,
אבל ראיתי אותה, רק הייתי חייב לקבל אותה.
גדל כאן, כולם
נראה אותו דבר פחות או יותר.
תמיד הלבשתי אותה לא כפי שראיתי ילדות קטנות
התלבשתי כשגדלתי.
אתה יודע, קצת בוגר מדי לגילם.
רציתי שהיא תהיה צעירה.
זה הגיע למצב שבו אפשרתי לה לבחור
מה שהיא רוצה ללבוש, כדי שהיא תוכל קצת ליצור
חוש הסגנון שלה, ואפילו אם זה אומר
ערבב הדפסים, מה שהיא עשתה בעבר
או כמו ללבוש שכבות רבות של בגדים
או ללבוש דברים שאני אוהב, אלוהים,
הייתי נותן לה לעשות את זה.
הייתי אומר שאנחנו ממש דומים,
ואין כמו דרך אחת להגדיר את הסגנון שלנו.
הייתי אומר, מה, אני לא יודע, אולי שיק בוהמי.
אני אוהב, אתה יודע, תכשיטים, ואני אוהב ללבוש דברים
שמזכירים לי מקומות שהייתי בהם
או מקומות שאני יורד מהם.
אלו כל הטבעות שלה.
אלה שלה, זה שלה.
כן, אבל כמו שזה גם שלי, אתה יודע?
ואני אוהב שיהיה לי מקום בארון,
והיא צריכה מקום כי היא תמיד בארון שלי.
עברתי את הדבר הזה שבו, כמו,
לא אהבתי את העור שלי כי
כל כך רציתי להידמות לה,
והרבה מהנשים הלטיניות שהכרתי
היו הרבה יותר מהגוון שלה.
וקישרתי את זה ליופי.
אז במשפחתי הקרובה עם אמי, סבי וסבתי,
אני הכי אפל, אז הרגשתי נורא עם זה.
ניסיתי ללבוש שרוולים ארוכים בקיץ.
שמתי קרם הגנה מאין כמוהו.
וכך הרגשתי שאני לא מכוער יותר,
אבל ממש לא יפה כמו אמא שלי.
[ראקל] היא אכן עברה שלב, אני מניח,
הייתי אומר כמו גם בחטיבת הביניים
איפה היא רצתה לחקות, אתה יודע, להשתלב
כמו כל ילד אחר בגיל הזה.
עברתי את השלב הזה של הורדת השיער
ממש ממש חזק על הפנים שלי, וזה היה פשוט גרוע
כי קודם כל פגעתי בשיער,
אבל אז גם התחלתי לפרוץ החוצה
מה שגרם לי באמת, אתה יודע, גם להיות מודע לעצמי.
באמת ניסיתי להשיג את מראה הילדה הפורטוריקנית,
וזה פשוט לא עבד.
במהלך אותם ימים, אמי הייתה אומרת לי,
ג'אלי, השיער שלך יפה.
אתה לא יכול ליישר את זה.
והיא תמיד הייתה כמו להילחם בכוח,
וזה נפלא ויש לו לגמרי
השפיע על מי שאני היום, כמו שאני הולך להפגין,
ואני בערך הכל טבעי
ואוהב את שיערך המתולתל כמו אמירה פוליטית.
מעולם לא הייתה לנו שיחה מאוד עמוקה שהייתה דרמטית
על זה שאת אישה יפה, את יודעת, זה לא היה זה.
רק הדרך שלה לעשות דברים היא כמו בדיחה.
זה כמו, בחייך, בן אדם, אתה מטומטם.
כמה אנשים מנסים להיראות כמוך במיטות שיזוף,
כאילו, קדימה, אתה יודע?
שמעתי אותה מנהלת שיחות,
או שניהלתי איתה שיחות בעצמי,
איפה שאתה יודע שמישהו יגיד,
אתה יודע, אתה לא מספיק שחור בגלל השיער שלך,
או שאתה לא מספיק לטיני בגלל זה.
כאשר אנשים חסרי ביטחון, הם מנסים לאתגר
הזהות שלך, אתה יודע למה אני מתכוון?
והיא מבינה שכבר הייתי
ללמד אותה את זה מהקפיצה.
אני מרגיש מספיק בטוח ביחסים שלי עם הבת שלי
שגם אם היא לא גרה כאן, נניח,
והיא יוצאת החוצה בשלב כלשהו בחייה,
אני יודע שהיינו מדברים אחד עם השני לפחות פעם ביום,
והיינו נפגשים כל הזמן
כי אני באמת אוהב להסתובב איתה,
ואני מרגיש שהיא באמת אוהבת לבלות איתי.
יש לנו זמן טוב כשזה רק אנחנו.
אני לא מאמין שאתה צריך לעזוב בגיל 18.
אני מאמין שאתה עוזב כשאתה מוכן.
אני לא יכול לחשוב על יום שבו אנחנו לא צוחקים,
ואני חושב שהחיוך שלה כשהיא צוחקת,
במיוחד כשזה הצחוקים שאין להם צליל,
הוא הדבר היפה ביותר.
אני באמת מנסה להוציא אותה ממנה כל יום.
אני רואה את עצמי בבתי כשאני רואה אותה מפגינה,
כשאני רואה אותה עומדת על משהו שהיא לא עושה,
היא לא, היא לא מסכימה.
היא לא פוליטית או אדיבה לגראם.
היא פשוט עושה את זה כי זו בדיוק מי שהיא,
ואני באמת מעריץ את החרא שלה מזה.
היא מלמדת אותי איך להיות רך יותר.
היא מלמדת אותי להיות בשקט, ואני נותן לה אש,
ולא אכפת לה להיכשל.
אני כאילו, אלוהים אדירים, אם עשיתי משהו נכון, אני מקווה שכן
זאת, אני מקווה שזה היה להנחיל לה את התחושה הזו.