נתחיל בחינניות, הצומח של בגדי הים של הילדות הקטנות והפינאפורים. חינניות מפוזרות על כרי דשא מתגלגלים - כאלה עם רוח קלה, כלה יפהפייה, כמה גורים נופלים. או דלדול עלי הכותרת הלבנים בידיה של אישה צעירה. טקס "אוהב אותי, אוהב אותי לא". נסה לחשוב על משהו שמברק את התמימות כמו חיננית. אינך יכול לעשות זאת.
ואז יש את הוורד. ורד יחזר אחריך, היא תפתה אותך, היא תלמד אותך לאהוב, וכאשר הזמן הנכון היא תבקש סליחה. אבל הכי טוב שתמשיכי כי ורד מביא איתו צד אפל. חַתרָנִי. פרח זה הוא גם סימן ההיכר של הרשעים. זה המפתה אותך, דוקר באצבע, גורם לך לסבול, מעביר אותך בחשבון. לא מאמין לזה? רק תשאל את אותו נסיך שבילה את כל השנים כבהמה איומה.
מפגין מציע פרח למשטרה הצבאית בהפגנת מלחמת וייטנאם ב -1967.
(התמונה באדיבות הארכיון הלאומי)פרחים הם לעולם לא רק פרחים. אלה המופשלים בשיערה של מיס האבישאם. המפתים שהרדימו את דורותי לישון. התמנון שאופליה מסרה בקלות כמו השפיות שלה. לא משנה מה מצב הרוח או הרגש שאנו יכולים לדמיין, אנו יכולים למצוא פרח לבטא זאת. אנו משתמשים בהם כדי להציע ידידות, לשלוח תנחומים, להתייצב. פרחים הרגו מנהיגים בעולם והפסיקו מלחמות. הם רואים אותנו באמצעות טבילות, חתונות והלוויות. לפרחים יש יכולת ייחודית להיות כל הדברים לכל האנשים. הם אומרים כל כך הרבה או כמה שאנחנו בוחרים.
מרטין לותר קינג ג'וניור הוביל את צעדת סלמה למונטגומרי בשנת 1965 כשהוא לבוש ליי, סמל הוואי של חברות.
(צילום סטיב שפירו/קורביס באמצעות Getty Images)אנו משתמשים בהם לקישוט: ראנקולוס בשיערנו, אדמוניות על שולחנותינו, חבצלות על שולחנות הלילה שלנו, אפילו שכחת-דק דק-נייר על לחיינו. כאן ב קֶסֶם, תמיד חגגנו פרחים על יכולתם לגרום לנו להריח טוב יותר, לגרום לנו להיראות טוב יותר - פשוט לגרום לנו להרגיש טוב יותר.
פרחים תמיד ייכנסו לאופנה כאשר אדישות פוליטית תיפול ממנה. אנו מסתכלים על פרצי הצבע והשמחה האלה כשהעולם מחשיך. וככל שהסיבוב כהה יותר כך הפרחים שלנו מקבלים יותר משמעות. הם מרימים אותנו כשהמנהיגים שלנו לא מצליחים.
אולי זה לא מפתיע שהמסלולים העונה היו בפריחה. חינניות ניתזו על פני תעלה במייקל קורס או פיזרו מעל מגלשות בפראדה. כובע עמוס בפרגים ארגמניים בגוצ'י ופריחה כתומה זוהרת על מגפיים שחורים בבאלנסיאגה. אבל ההיסטוריה העשירה והסימבוליזם שאין דומה לו הם שהופכים את הפרחים לכל כך הרבה יותר ממכשיר בתצוגת אופנה.
היביסקוס בשיער אצל דולצ'ה וגבאנה בשבוע האופנה במילאנו אביב/קיץ 2017
(צילום ויקטור וירג'יל/גמא-רפו באמצעות Getty Images)בין אם הציעו להם לחיילים בפנטגון בשנת 1967 או אם חולקו למפגינים במצעד הנשים בשנת 2017, פרחים מגלמים מחאה שלווה. אנו מחליקים אותם דרך קוקו במחווה שקטה של התרסה. אנו שוזרים כתר של שן הארי במחווה לקיץ, לשמחה ולאהבה. הם אומרים "אני לא אלחם". הם התנגדות מהסדר הגבוה והיפה ביותר. "אפגוש את מכוערתך ביופי הבלתי מעורער שלי." "אפגוש את שנאתך בכבוד ובחסד." גננות "כשהן יורדות, אנחנו הולכות גבוה".
המפגינים צועדים לתמיכה בלגליזציה של סמים, הייד פארק, לונדון, 1967.
(צילום: סטנלי שרמן / אקספרס / ארכיון הולטון / Getty Images)פרח יכול לגרום לנו לבכות או לייבב. זה יכול להרים אותנו ולתת לנו תקווה. אנו מחזיקים בה; אנו מוקירים אותו; אנו מייבשים אותו או לוחצים עליו. הכל כדי להתענג על יופיו.
פרח יכול לדבר בכמויות - ולעולם לא להשמיע קול.
גרסה של מאמר זה הופיעה במקור ב גיליון יוני 2017 שֶׁל קֶסֶם. כדי לקבל את העותק שלך, עבור לדוכני עיתונים או הירשם עכשיו.
למידע נוסף על סמליות ומחאה:
- האם לבוש בחולצת טריקו פוליטית יכול ליצור שינוי חברתי?
- האמריקאים עונדים סיכות ביטחון כדי לשלוח הודעה עוצמתית לאחר הבחירות
- 41 נשים בצבע מתייחסות אמיתית ליופי ולגיוון
שאלנו את מפגיני יום האישה מה אומר להם היופי